I painted this after reading some lovely words from a fellow student at the Florence Academy of Art - Alice toich:
"There are moments of craft-based and artisanal importance implied in the most basic forms of consumption- from a small cappuccino in a Tabacchi to turning a brass knob shaped like a sea serpent to get into your apartment. Little things are imbued with respect. “Pomodori”, I tell my green grocer downstairs: but WHAT tomatoes he asks me? To eat fresh for salad or a soup? For a sauce? Today? Tomorrow? When are you going to eat those tomatoes? Will you heat them? Will you present them?
He wants to give me the best possible experience I can have... with a tomato.
I could cry.
What resides in the culture is a tradition of celebrating the senses. And for artists- the tradition of what it means to make everything you touch and leave behind a little more beautiful than you found it..."
https://www.instagram.com/alice_toich/
***
ציירתי את זה בעקבות טקסט נהדר שקראתי באינסטגרם של חברה ללימודים בפלורנס אקדמי אוף ארט - אליס טוייץ':
"ישנם רגעים מבוססי מלאכה וחשיבות אמנותית בכל רגע של צרכנות יומיומית באיטליה.
החל מקפוצ'ינו קטן בטבאקי ועד לסיבוב ידית פליז מעוצבת כנחש- ים כדי להיכנס לדירה השכורה שלך.
הדברים הקטנים ספוגים בכבוד של מי שיצר אותם .
'פומודורי' (עגבניות), אני מבקשת מהירקן מתחת לבית שלי.
אבל אילו עגבניות? הוא שואל אותי.
כדי לאכול טריות בסלט או בשביל מרק? בשביל רוטב? הן להיום? למחר? מתי תאכלי את העגבניות האלה? האם תחממי אותן? האם תציגי אותן בפני אחרים?
הוא רוצה לתת לי את החוויה הטובה ביותר שאוכל לקבל... עם עגבניות.
אני יכולה לבכות.
מה ששוכן בתוך התרבות באיטליה היא מסורת של חגיגת החושים.
ובשביל אמנית, המסורת שמשמעותה לגרום לכל דבר שאת נוגעת בו ומשאירה אחרייך להיות קצת יותר יפה מאיך שמצאת אותו."
.
.
Oil on canvas שמן על בד
70X40 cm | Available למכירה :)
